<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן ס"ה</h1>
<h2>דף סב.</h2>
דין תנור של ישראל אסור להעמיד בו גזבר לקבל ממנו חפץ לשלם לו אחר הפסח. דהוי חמיצו של ישראל שעבר עליו הפסח. ואף המעות מיתסרי, דמשתכר באיסורי הנאה. אבל קודם לכן יוכל להשכירו בשבוע של פסח, ופוסק עמו שלא לאפות חמץ ואם אפה אין זקוק לו. ואם של שותפות, יוכל לומר לו "טול חלקך בפסח ואני בחול". [אבל אסור לומר] "טול אתה חלקך בשבת ואני בחול". מעשה בא בישראל שהיה לו תנור, ואפו בו גוים בפסח. ובא האופה, שהיה גיזבר של ישראל, והביא שתי ככרות גדולות במוצאי פסח כמה שהביא התנור בשאר כל התנורים שבעיר. ואסור לו לישראל לקבלם. דלא מיבעיא האי חמץ דאסור, שהוא חמץ שעבר עליו הפסח, כיון שכך מנהגם. אלא אפילו מעות אסור לקבלם, משום דחמץ אסור בהנאה. ואע"ג דלענין בל יראה אינו עובר, שהוא של אחרים, מכל מקום אסור (להלות) [ליהנות] משום לא יאכל חמץ אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה משמע. ומיהו אם קבל כבר הישראל המעות מותר ליהנות מהן, [דתנן] [קידושין נ"ו ע"ב] ואם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. ואע"ג דתנן בע"ז [ס"ב ע"א] בהשוכר את הפועל לעשות מלאכה ביין נסך אסור, דאמרינן בגמרא קנס הוא שקנסו חכמים ביין נסך. אבל בעלמא לא. (ומיאוס) ומיהו שרי להשכיר תנור בפסח על מנת שלא יאפה בו חמץ. ואם אפה בו חמץ אין זקוק לו. כדתנן [שם] שכרו לעשות מלאכה אחרת אע"פ שאמר לו "העבר לי חבית זו ממקום למקום" שכרו מותר.
